רשלנות תורמת, או "אשם תורם", נידונות בערכאות משפטיות בהקשר של תביעות נזיקיות מזה זמן רב. שורשי המושג נעוצים כנראה במשפט המקובל הבריטי עוד מימים בהם תביעות כנגד חברות ביטוח היו עדיין נדירות (התביעות אז היו בין ניזוק פרטי הטוען כי אדם פרטי אחר אחראי לנזק ועליו לפצותו).
עקרון בסיסי בדיני נזיקין הוא שהפיצוי בא "להשיב את מצב הניזוק לקדמותו ולפצותו על מלוא נזקיו" אך במקרים רבים גם בניזוק, התובע פיצוי, דבק חלק מן האשם לנזק שנגרם לו.
נוצר הצורך לפתח מנגנון שיאפשר קביעת פיצוי חלקי הוגן שהתובע יהיה זכאי לו בהתאם ליחס במידת האשם בין התובע לנתבע.
כיום רבות מהתביעות הנזיקיות מוגשות כנגד חברות ביטוח. המקרים הנפוצים ביותר הם בגין נזקי רכוש בתאונות דרכים. גם רוב התביעות לרשלנות רפואית מתנהלות כיום כנגד חברות ביטוח אצלן מבוטחים מוסדות הבריאות וצוות המטפלים עצמו.
כפי שיתואר בהמשך, לחברות הביטוח עניין בהטלת חלק מהאשם על הניזוק וכך להקטין את סכום הפיצוי שיהיו מחויבים בו. כלומר, אם בית המשפט יקבע כי התובע אחראי ואשם בנזק שנוצר בשיעור של 20%, ינוכו 20% מסכום הפיצי שבית המשפט מצא כתואם לשיעור הנזק שנגרם.
כאמור לעיל אלה הם רוב התביעות הנזיקיות כנגד חברות הביטוח. לכן ניתן ללמוד רבות על מדיניות השימוש של חברות הביטוח בטענה לרשלנות תורמת מצד הניזוק. כך ניתן יהיה לצפות אם השימוש בה עתיד להיות מורחב לתחומים נוספים ובכללם לתביעות כנגד ביטוח בריאות.
מצער לראות כי כיום השימוש ב"אשם תורם" הפך כמעט לאוטומטי בכל הנוגע לתביעות כנגד ביטוח רכב.
המצב הוא מרחיק לכת כל כך עד שזכה לכינוי "שיטת מצליח" זאת אומרת חברת הביטוח מנסה להפחית את תשלום הפיצוי שמגיע למי שרכבו ניזוק בתאונה, אם מקבל הניזוק עליו את הדין ללא תרעומת הצליח הדבר בידם אם לא מקבל זאת הניזוק מנסה עוד חברת הביטוח להפעיל לחץ בכך שמאיימת, ולעיתים אף מעכבת בפועל, את תשלום הפיצוי.
מעניין כי ברובם המכריע של המקרים בהם החליטו תובעים לעמוד על זכויותיהם זכו בסופו של דבר במלוא הסכום כולל ריבית, הצמדה, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
אפילו במקרים בהם נקבע כי אכן הייתה רשלנות תורמת זוכים התובעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין משום שאין חברת הביטוח רשאית לעכב את תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת (הסכום המופחת בשל הרשלנות התורמת לטענתם) מעבר ל 30 יום.
למרות זאת ממשיכות חברות הביטוח במדיניות "שיטת מצליח" מפני שרוב התובעים מעדיפים תשלום מופחת מהיר ללא עיכובים ומאמצים הכרוכים בפניה לעורך דין ואפילו בירור בבית המשפט.
התחום הקרוב ביותר לעניינינו הוא המקרים בהם נמצא בבית המשפט כי רופא רשלן אינו נושא במלוא האחריות לנזק שספג מטופלו בגלל שלאחרון אשם תורם בגרימתם (למשל נמנע מלבצע בדיקות, איחר בביצוען או לא הסכית להנחיות ודפוסי התנהגות טיפוליים שניתנו לו על ידי הרופא המטפל וכו').
מעניין לציין כי נראה שבית המשפט נוטה במקרים אלה ליצור מנגנונים שימנעו את האפשרות להטלת אשם תורם על המטופל למשל על ידי שנפסק כי שירותי הבריאות השונים אחראיים הם למסור תוצאות של בדיקות גם ישירות לרופא המטפל ולא רק לנבדק.
לאור העובדות שהוצגו נראה כי לא רחוק היום בו יורחב השימוש בטענה לרשלנות תורמת למבוטח בביטוח בריאות שקיבל טיפול במסגרת הכיסוי שניתן לו בפוליסת הביטוח ושלטענתם הוחמר מצבו בגלל רשלנות תורמת שלו ולכן אינה מוכנה עוד לשאת בעלות טיפולים אפילו הם מכוסים בפוליסה.
כמו כן יתכנו מקרים ישירים יותר בהם תנסה חברת הביטוח להפחית (או אף הימנע כלל) מלכתחילה לשאת בעלות טיפול כשהיא טוענת שלמצב הדורש טיפול הגיע המבוטח בגלל רשלנות תורמת שלו.
לאור גישת בית המשפט לטענות רשלנות תורמת במקרים של רשלנות רפואית נראה כי לחברות הביטוח יהיה קשה הרבה יותר לחסוך בתשלום פיצויים בדרך זו.
מדיניות צפויה זו של בתי המשפט נראית הוגנת ואנושית כאשר מדובר בבריאות שכן כאשר מדובר בטיפולים רפואיים נחוצים איין אפשרות לעקבם עד לבירור ענייני זכאות בערכאות משפטיות.